עזרה ראשונה להורה המודאג - חלק א' לנוער שנחשד בשימוש בסמים 

אילן גבאי-מטפל פרטני זוגי ומשפחתי-התמחות בטיפול בנוער בגיל ההתבגרות כולל נפגעי סמים
מען:כורזים 3א' תל-אביב 69185 טלפקס- 6481226 - 03 e-mail:ilangaby@netvision.net.il חדרי טיפול בת"א ורחובות

"עזרה ראשונה" להורה המודאג - חלק א'
לנוער שנחשד בשימוש בסמים
תוכן העניינים חלקים א' + ב':

1.התייחסו למידע שקבלתם מחברי הנער כעל מידע אמין.

2. פנו למטפל מקצועי המתמחה בתחום הסמים.

3. צאו למאבק חכם ועקבי בנושא אחד בלבד - הפסקת השימוש בסם .

4 . עשו מאמץ לקבל את דרכו האישית של הנער ולשפר את רווחתו.

5. סרבו לנהל דיאלוג בוגר ו"אקדמי" עם הבן בנושא הקנביס(גראס,חשיש)

6. יש להעביר לנער מסר טוטאלי וחד משמעי בנושא השימוש בגראס.

7.תדאגו שהנער יעבור בדיקות שתן באופן סדיר-חובה! חובה! חובה!


חלק א'
1.התייחסו למידע שקבלתם מחברי הנער כעל מידע אמין.
אם קיבלתם דווח על ילדיכם, מקבוצת השווים שלו בעניין שימוש בסמים, בין אם מקור המידע מזוהה או אנונימי - כנראה שהמידע הוא אמיתי.
הנוער מגלה בד"כ לויאליות (נאמנות) קיצונית לעמיתיו. אם משהוא מהחברים מעז לספר- הדיווח הוא כנראה נכון. אל תתעלמו!

2. פנו למטפל מקצועי המתמחה בתחום הסמים.
עוד לפני שתתחילו לפעול, עוד לפני שתדברו עם הנער - עדיף שתתייעצו עם גורם מקצועי. ההתייעצות היא חשובה כדי למנוע טעויות שכיחות בניהול התהליך. בכל מקרה - אם קיים חשד לשימוש בסמים רוצו לקבל עזרה מגורם מקצועי שזוהי ההתמחות שלו.
נושא הסמים הוא נושא מורכב, סבוך ובעל מאפיינים ייחודיים. להורים וגם למטפלים הרגילים אין בד"כ את הידע וההבנה הדרושים לטפל בנושא ולהביא לפתרונו.
אל תגידו "מה הסיפור! - זה רק גראס!" (מריחואנה). הגראס, בנוסף לנזקיו הבריאותיים - יוצר - בייחוד בגיל ההתבגרות, נזקים פסיכולוגיים משמעותיים כגון:
פגיעה משמעותית בעיצוב הזהות, בלימת ההתפתחות הרגשית, בניית "תבנית מחשבה מגוננת"- כמנגנון הגנה נפשי מלאכותי,הרגליות רעה לפתור בעיות בעזרת חומר
פסיכו אקטיבי- ועוד.

צריך לקחת בחשבון שיהיה לכם קשה מאוד לזהות שמדובר בכלל בשימוש בסמים.
לנוער יש מיומנויות הסתרה מפותחות - גם פיזיות (חיצוניות) וגם התנהגותיות.
לנוער קל מאוד לתמרן ולהטעות את ההורים מכיוון שאינם בקיאים בתחום. הסיכוי שתדעו את המצב לאשורו הוא נמוך ביותר ולכן יש צורך בסיוע מקצועי.

כדי להביא לסיום השימוש יש צורך בחשיבה ובתכנון כולל לטווח רחוק. אין שום סיכוי שתגובה הורית לא מקצועית ובלי בקרה מתאימה על הנער, תגרום לסיום השימוש.
יש צורך בתכנון אסטרטגי שיעסוק בעיצוב אופן ההתמודדות הנכון עם בעיית הסמים. במקביל - יש לעסוק בניווט מחודש ומושכל של שאר מרכיבי חייו של הנער.
דעו לכם: הטיפול הוא בכם - לא פחות ואולי אף יותר מהטיפול בילד שלכם.
ישנם מרכיבים בדינאמיקה המשפחתית שתומכים באופן לא מכוון ולא מודע בהתנהגות מתמכרת. אם אנחנו רוצים שמשהו ישתנה בילד שלנו - קודם כל אנחנו צריכים להשתנות.
זה לא הוגן לבקש מהבן שלנו להפסיק את השימוש מבלי שדאגנו לבדוק מה היא תרומתנו להיווצרות המצב הזה. חובה עלינו לבדוק היטב שאנחנו לא חלק מהבעיה אלא חלק מהפתרון.
בנוסף לכך צריך לקחת בחשבון שברוב המקרים הנוער אינו מוכן לשתף פעולה ולהגיע לטיפול. הוא מבחינתו כבר לא נמצא ב"בעיה" - הוא כבר ב"פתרון". הוא אינו רוצה עזרה כי ה"עזרה" באה לקחת ממנו את ה"פתרון" שהוא כבר יצר. לנו ההורים - אם אנחנו רוצים לפתור את הסיבוך - אין לנו הרבה ברירות אלא להגיע לטיפול בעצמנו.

לגבי ההורים המשוכנעים שהדרך היחידה להפטר מהסמים היא שהנער יעבור "טיפול"-
אני אתן קצת הדגשי הבהרה. אל תלכו שולל על ידי הגישה (הפסיכולוגיסטית) שרואה בטיפול הנפשי בנער המשתמש הכרח בסיסי בדרך לפתרון. בטעות התחלנו להאמין בהצבה של גבולות רק אם הצלחנו לגרום לנער להבין ואולי אף להסכים במידה מסוימת לרציונל שעומד אחריהם. (אני קורא לזה - הפסיכולוגיזציה של הגבולות).
במקום להתמקד בהצבה בפועל של גבול אנחנו עוסקים בהשקעה מאסיבית ב"חינוך ", בדיבורים אינסופיים, בהבהרות ובשכנועים.
(להרחבת התובנה בנושא ראה ספרם של בלנק ושבתאי "הורים טובים מידי").
נוצרה תפיסה שכאילו אין טעם בגבול אם לא הצלחנו לשכנע אותו לקבל את התובנה שמובילה אותנו. מכאן נוצרה המסקנה שחייבים לשכנע את הנער בנחיצותו של הגבול.
וכמובן כדי לשכנע אותו כנראה הדרך הטובה ביותר היא הדרך הטיפולית.
זוהי טעות!!!!!!! הנער לא צריך טיפול - הנער צריך גבול!!!!
ההורים הם אלה שזקוקים לטיפול וחשוב שהם יקבלו אותו. הם זקוקים לטיפול כדי שיוכלו לקדם את הבן שלהם בדרך הנכונה. צריך להבין מתי כן כדאי שהנער יהיה בטיפול:
אם קיים אצל הנער קונפליקט פנימי לגבי משהו- יש מקום אפשרי לטיפול.
לדוגמא: כל החברים הקרובים של הנער מבלים במסיבות טבע. לנער ברור שאם הוא יצא איתם המשמעות היא שימוש בטריפים ובאקסטות. הוא קרוע בין הרצון להיות עם החברים לבין החשש שהוא יתפתה להשתמש למרות שהוא לא רוצה בכך. הוא רוצה לצאת וגם לא רוצה לצאת. הוא קרוע בין תפיסת העולם שלו שאומרת שעם החיים צריכים להתמודד ללא שימוש בחומרים פסיכו אקטיביים לבין הרצון שלו "לזרום" עם מה שקורה ולאסוף חוויות חדשות לחיים.זוהי דילמה פנימית. יש לו שני רצונות פנימיים הסותרים זה את זה.
אם הנער סובל מדילמה פנימית שאינו מצליח ליישב - כאן יש מקום אפשרי לטיפול.

אם קיים אצל הנער קונפליקט חיצוני לגבי משהו- יש מקום ברור ומפורש לגבול.
לדוגמא: הנער משתוקק לבלות במסיבת טבע. הגיע כדור אקסטזי חדש שכולם מדברים
עליו והוא מוכרח לנסות אותו. ברור לו שהוא רוצה להשתמש - אין סתירה בין רצונותיו הפנימיים. הדילמה היחידה שלו קשורה לחשש להיתפס על ידי ההורים שלו או על ידי המשטרה. זוהי דילמה חיצונית. אם רצון הנער עומד בסתירה לאיסור חיצוני חיוני- אין כאן מקום חשוב דווקא לטיפול. כאן יש מקום ברור ומפורש לגבול.

טיפול אמיתי הוא אקט של בחירה. הוא פועל יוצא של רצון חופשי של הפרט להיעזר בדרך לחיפוש פתרונות. הטיפול אמור להיות כלי עזר שהפרט צריך לרצות להשתמש בו. הוא לא אמור להיות לא חובה ולא "כפיה הומניסטית" בדרך לשינוי.
הטיפול הוא אמצעי, הוא לא מטרה. זוהי הצעה, זוהי אפשרות. זהו בונוס שאנחנו רוצים להעניק לפרט הסובל - אם הוא רוצה בכך. רוצה עזרה - נהדר! לא רוצה - ההפסד כולו שלך!
הפסיקו את התלות הלא חכמה הזאת בהכרח בטיפול נפשי בדרך להפסקת השימוש.

צריך לקחת בחשבון שגם אם כבר הנער שלנו מוכן ואולי אפילו רוצה ללכת לטיפול - אין זה מבטיח דבר וחצי דבר בנוגע לסיום השימוש בסמים. קחו בחשבון שלטיפול פסיכוטרפויטי רגיל (לנער או לכם) שאינו מלווה בהצבת גבולות אקטיבית לנער ובבקרה מהימנה על המצב - אין את הסיכוי לגרום להפסקת השימוש. לטיפול רגיל בלבד אין סיכוי לנתק את הקשר ההדוק והמתגמל שמעניק הסם.
כמו כן - אל תצפו מהמטפל שהוא זה שיציב לנער את הגבול ואת הבקרה על הגבול.
זה לא תפקידו - זהו התפקיד שלכם - אל תתחמקו ממנו!
לסיכום - כדי להוביל לסיום השימוש חייבת להיות פעלתנות הורית המלווה בייעוץ מקצועי. הפעלתנות ההורית צריכה להיות מתוכננת מראש, חכמה, אקטיבית, נמרצת ובלתי מתפשרת - בין אם הנער מגיע לטיפול ובין אם לא.

3. צאו למאבק חכם ועקבי בנושא אחד בלבד - הפסקת השימוש בסם .
לאחר שעשיתם תכנון אסטרטגי ראשוני - צאו לדרך. דעו לכם שלצערנו אין הפסקה של שימוש בסמים ללא מאבק. השימוש בסם הופך להיות הרגל חיים ממכר שמזין את עצמו. הוא נוטה להחזיק מעמד גם לנוכח שיפור במצב - גם כשקורים שינויים חיוביים בתנאי חייו או במצבו הנפשי של הנער. במצב הזה לדיאלוג מילולי- שיחתי בלבד, לשינויים קלים באורחות החיים, בתנאים וביחסים - כמעט ואין סיכוי לגעת בו ולגרום לו לשנות את דרכו בכל הנוגע לסמים.
ישנם הורים "הומאניים" "נאורים" שמחכים שהתובנה לסיום השימוש תבשיל אצל בנם באופן רצוני ומתוך התבגרות עצמית פנימית.
זה לא נכון לחכות שזה יבוא ממנו!!! זוהי טעות גדולה - וזה גם לא יבוא.....
השימוש בסמים (ובייחוד בגראס) מקנים לו יתרונות רבים כל כך - שקשה לו מאוד לוותר עליהם. הם עוזרים לו להימנע מהמפגש הכואב עם לחצי החיים המורכבים והמסובכים שלנו.
העזרה שהסמים נותנים לו בשיפור יכולתו להתמודד ולשרוד הופכים אותם בעיניו ללגיטימיים.
בניגוד לחלק מעולם המבוגרים המשתמש בסמים שהוא בעל עצמאות - הנוער עדיין תלוי בנו כלכלית , פיזית וגם נפשית. לרוב אין לנו ברירה אלא להשתמש בתלות הזאת כדי ליצור שינויים ולהוביל לסיום השימוש.

צריך לדעת שאין סיכוי ליצור שינוי אמיתי כשהסמים בפנים. לסמים יש השפעה מכרעת על אופיו ואופן התנהלותו של הנוער. עם הסמים הנער הופך ל"ווזליני" לגמרי. אי אפשר לאחוז בו. כל הנאמר לא נוגע בו ומחליק ממנו והלאה.
הסמים עוזרים לו להפוך לבלתי מושפע ובלתי נפגע - דבר שקשה לו מאוד לוותר עליו. לכן כדי לנתק את הקשר הצמוד בין הנער לסם אין אפשרות אחרת אלא לצאת למאבק נחוש.
השינוי יכול להתרחש רק לאחר שבדקנו ווידאנו שהסם יצא לחלוטין מהמשוואה ההתפתחותית. רק אז השינוי יכול להתחיל לקרום עור וגידים.

הפרידה מהסמים היא היעד העיקרי. (רצוי גם שהיא תהייה היעד הישיר היחידי של ההורים במאבקם). הפרידה מהסמים היא נקודת ארכימדס- היא נקודת המשען שתאפשר את השינויים בשאר התחומים. ההתמקדות של ההורים בסמים בלבד (למרות שזה נשמע אולי פשטני ולא אמין לאוזן השומעת) מעלה את הסיכוי שהמאבק יהיה אפקטיבי יותר בטווח הארוך. הנער צריך להרגיש שהמאבק הוא לא נגדו ולא נגד תחומים נוספים שהוא בחר לעסוק בהם. הנער צריך להרגיש שהמאבק הוא רק נגד הסמים.
הורים! - וותרו על המאבק בשאר התחומים בחיי הנוער שלדעתכם טעונים שינוי ושיפור!

ולמה? כי הנוער לא רוצה להיפרד מהסמים בין היתר מכיוון שהוא חושש שעצמאותו וחופש הבחירה הכוללים שלו יפגעו. הוא חושש שמטחנת השכל ההורית לא תפסיק לנג'ס להרצות וללחוץ לכיוון הרבה שינויים נוספים הנדרשים מבחינתם. הוא קולט את השאיפה ההורית לשנות את כל סגנון חייו, והוא חושש מאפקט הדומינו.
הוא מפחד שהויתור שלו על הסם יגרום ליריית הפתיחה במסע שינויים מקיף שההורים ינסו לערוך בחייו. הנוער חושש שהויתור שלו יאפשר התערבות הורית שתגרום לתגובת שרשרת. הוא מפחד ממהלך הורי "אימפריאליסטי" כולל שישאף לפורר את כל מבנה החיים הרצוי מבחינתו.
נער בגיל ההתבגרות שמרגיש ששוללים את מכלול דרכו - לא יוותר על הסמים.
הוא אומר לעצמו: "הרי זה לא יפסק לעולם". "אם אני אפסיק עם הסמים - ההורים בכל מקרה ימשיכו את המאבק שלהם ליצור שינויים בתחומים נוספים בחיים שלי: החברים שלי, הבילויים, הלימודים, הסיגריות וכו'.. אז למה לי לוותר?"
נער שיקלוט עם הזמן שאנחנו נלחמים רק בנושא אחד - הסמים, קיים סיכוי רב יותר שהוא ירשה לעצמו להרפות את אחיזתו העיקשת בחומר.
לכן - לכו על יעד מרכזי אחד - הסמים!
בשאר התחומים - השתדלו לקבל ולכבד את דרכו של הבן. הורים טועים כשהם משקיעים מאמץ אדיר לגרום לו לשנות את סגנון חייו עוד טרם הוא הפסיק את השימוש.

אל תתמודדו איתו כדי לשנות את סגנון חייו בתקווה שזה יפלוט את הסמים.
ההפך הוא הנכון. הוציאו את הסמים וכך תגדילו את הסיכוי שסגנון חייו ישתנה באופן טבעי ולא מתוך "כניעה" לתכתיבים ישירים שלנו.
ללא הסמים הנער מאוד יתקשה לקיים את אורח חייו הנוכחי. ומתוך כך - דעו לכם שהשינוי ברובו יתבצע מאליו. הוא יתבצע באופן נכון יותר,בריא יותר - וללא התערבות הורית ישירה היוצרת התנגדות עצומה אצל הנוער.

(להמשך ראה מאמרי "עזרה ראשונה להורה המודאג" - חלק ב')